מאת ד״ר עליזה לביא  חזרתי לאחרונה ממסע הרצאות בניו־יורק, ואני מבקשת לשתף אתכן לא בכותרת ולא בסיכום אירועים, אלא בתחושה עמוקה שלא מרפה ממני מאז. לא מדובר בחשש תיאורטי. זהו פחד חי. כזה שפוגשים בעיניים של אנשים.   יהודים מזרמים שונים, בגילים שונים, מכל מנעד הקשת הפוליטית, מדברים היום על אנטישמיות לא כאיום עתידי אלא כמציאות יומיומית. תחושת חוסר ביטחון. בלבול. העדר כתובת ברורה, לא פוליטית ולא מוסרית. שוטר בכיר במסצ׳וסטס אמר משפט שלא יוצא לי מהראש: בארצות הברית של היום, רק ילדים יהודים לומדים...

לרגל ציון 60 שנים לעליית יהדות מרוקו לארץ, ולכבוד הקמת פורום הנשים של הפדרציה העולמית בתערוכה גיבורות במוזיאון העיצוב חולון בהובלת חברתנו חתונה קיפניס,  אנו מקדישות את דמותה של פריחא בת אנו מבקשות להחזיר אל מרכז הבמה את קולה של פריחא בר אדיבה, דמות נשית נדירה שיצירתה נכתבה לפני כ־250 שנה.   פריחא הייתה צעירה משכילה ורבת־כישרון, שידעה עברית וערבית על בוריין, ושירתה נכנסה כבר בצעירותה לקבצי פיוט ובקשות. היא "חתמה" את שיריה באקרוסטיכון של שמה – חותמת אישית ואמיצה באותם ימים. אחד משיריה הבולטים...

על בסיס פסל החירות שבניו יורק חקוק שיר שכתבה משוררת יהודייה צעירה ממנהטן אמה לזרוס.שירה, “The New Colossus”, הפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם אמריקה, אך דמותה של הכותבת כמעט ונשכחה. דווקא עכשיו, כשהעיר ניו יורק מתמודדת עם עליית קולות קיצוניים ועם מציאות ציבורית שבה ראש העיר הנבחר מסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית, מדבר על “אפרטהייד” ומאשים את ישראל ב"רצח עם", זה הזמן לשוב אליה. אל חייה ואל קולה.   אמה לזרוס נולדה למשפחה יהודית מתבוללת, רחוקה ממורשתה. רק במפגש עם פליטי הפוגרומים ממזרח אירופה...