פריחא בת רבי אברהם בר אדיבה, פייטנית ממרוקו | דמות מהעבר השראה

לרגל ציון 60 שנים לעליית יהדות מרוקו לארץ, ולכבוד הקמת פורום הנשים של הפדרציה העולמית בתערוכה גיבורות במוזיאון העיצוב חולון בהובלת חברתנו חתונה קיפניס, 

אנו מקדישות את דמותה של פריחא בת אנו מבקשות להחזיר אל מרכז הבמה את קולה של פריחא בר אדיבה, דמות נשית נדירה שיצירתה נכתבה לפני כ־250 שנה.

פריחא הייתה צעירה משכילה ורבת־כישרון, שידעה עברית וערבית על בוריין, ושירתה נכנסה כבר בצעירותה לקבצי פיוט ובקשות. היא "חתמה" את שיריה באקרוסטיכון של שמה – חותמת אישית ואמיצה באותם ימים. אחד משיריה הבולטים מבטא כמיהה לארץ ישראל:

פַּעֲמַי הָרִימָה, יָהּ מַצִּילִי

אֵלְכָה אֶל אַרְצִי בְּטוּב טַעַם...

חייה היו רצופים נדודים, בריחות ומהומות. לאחר שנאלצה לעזוב את מרוקו עם משפחתה ולעבור לטוניס, כתבה את מרבית יצירותיה. שם נעלמה עקבותיה, ככל הנראה נרצחה, וחלומה לעלות לארץ ישראל לא התגשם.

אביה, רבי אברהם בר יצחק בר אדיבה, שב מאוחר יותר לבית המשפחה והקים בו בית כנסת. במקום שבו עמדה מיטתה נחצב מקווה, ובמקום ספרייתה הקטנה הוצב ארון הקודש. נשים רבות נהגו לפקוד את המקום, להתפלל ולבקש את עצתה של הפייטנית הצעירה.

מעט בלבד נותר בידינו מיצירתה, אך דמותה מעוררת השראה גם היום – כסמל לאומץ, לידע, לחזון רוחני ולכמיהה עזה לחרות ולארץ ישראל. אולי עוד יתגלו שירים ותפילות שנכתבו על ידה ונשמרים באוסף נסתר בבית כלשהו ברחבי העולם.