אשה השראה | סטפה וילצ'ינסקה: מחנכת פורצת דרך ומייסדת

קול מן העבר השראה להווה

מאת ד״ר עליזה לביא

סטפה (סטפניה) וילצ'ינסקה הייתה דמות מפתח בחינוך היהודי בוורשה שלפני השואה, אף שקולה ופועלה נותרו לעיתים בצל. בשנת 1909, בהיותה בת 23 בלבד, הקימה את בית היתומים היהודי ברחוב קרוכמאלנה 92 - מפעל חיים שהפך למודל חינוכי פורץ דרך. מתוך חזון חינוכי מתקדם ואמונה ביכולתם של ילדים להיות שותפים פעילים בעיצוב חייהם, יצרה סטפה מסגרת חינוכית ייחודית המבוססת על כבוד, אמון והעצמה.

הבחירה של סטפה להזמין את יאנוש קורצ'אק לשותפות בניהול בית היתומים הייתה צעד אסטרטגי שהעיד על תבונתה המקצועית והארגונית. היא זיהתה בקורצ'אק שותף לדרך החינוכית שלה, וביחד פיתחו שיטות חינוך מהפכניות לתקופתם. במשך שלושים שנה ניהלו השניים את המוסד כשותפים שווים, כשסטפה, שכונתה "אמא סטפה", הייתה אחראית על הניהול היומיומי והקשר הרגשי העמוק עם הילדים.

חדשנותה החינוכית של סטפה באה לידי ביטוי במספר היבטים: היא פיתחה שיטות לעידוד אחריות אישית בקרב הילדים, הקימה "בית משפט" שבו הילדים עצמם היו שופטים בסכסוכים, ויצרה מערכת של תפקידים ואחריות שהעניקה לכל ילד תחושת שייכות וערך. היא האמינה שגם ילדים מרקע קשה זכאים לחינוך איכותי ולהזדמנות לפתח את כישוריהם.

כשהנאצים החלו בחיסול גטו ורשה, סטפה עמדה לצד קורצ'אק בהחלטה הגורלית שלא לנטוש את הילדים. ב-5 באוגוסט 1942, צעדה עם קורצ'אק ו-200 ילדי בית היתומים אל הרכבת שהובילה אותם לטרבלינקה, שם נרצחו. עד הרגע האחרון המשיכה לדאוג לילדים, מנסה להרגיע אותם ולשמור על כבודם האנושי.

מורשתה של סטפה וילצ'ינסקה ראויה להכרה מעמיקה, לא רק כשותפה של קורצ'אק, אלא כמחנכת פורצת דרך בזכות עצמה. היא הייתה אישה יהודייה חזקה שהקדישה את חייה לחינוך ולטיפוח ילדים מוחלשים, תוך יצירת מודל חינוכי שהיה מתקדם לזמנו. סיפורה מהווה השראה לדורות של מחנכים ומחנכות, ומזכיר לנו את חשיבות ההכרה בתרומתן של נשים למורשת החינוכית והתרבותית שלנו.

פעילות משותפת ליום השואה התקיימה עם הבמאית הדר גלרון ורבקה רוזנברג חברות הפורום שהזמינה את חברות הפורום להצגה ולדיון על מנהיגות נשים בשואה ובשעת משבר.