אשה השראה | מרים הנביאה: מנהיגות בזמן משבר והכוח להפוך מרירות למתיקות

קול מן העבר השראה להווה

מאת: ד"ר עליזה לביא

בחג הפסח, חג הגאולה והחירות, דמותה של מרים הנביאה מזמינה אותנו להתבונן מחדש במנהיגות נשית בזמן משבר. למרות ששמה אינו מוזכר בהגדה באופן ישיר, חז"ל לימדונו כי "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים", ומרים עמדה בראשן. במפגשי פורום מנהיגות מחברות הזכרנו לא אחת את מרים ואת התמודדותה עם אתגרים, על האומץ לראות מעבר למציאות הנוכחית, ועל היכולת להפוך מרירות למתיקות.

משלושת המנהיגים למנהיגה בזכות עצמה

מרים, יחד עם אחיה משה ואהרן, הובילה את עם ישראל במדבר. אך סיפורה מתחיל הרבה לפני כן. כילדה קטנה, מרים הפגינה תעוזה ותבונה כשעמדה על משמר היאור לשמור על אחיה הקטן. המדרש מספר שמרים היא זו שניבאה עוד לפני לידת משה כי הוא יהיה מושיעם של ישראל. כשהייאוש אחז באביה בשל גזירות פרעה, מרים היא שעודדה אותו לחזור הביתה ולהתאחד מחדש.

ממי שמשמרת את חיי אחיה על גדות היאור, הפכה מרים למנהיגה שאחראית על שימור התקווה והרוח של עם שלם. דמותה מלמדת אותנו שמנהיגות אמיתית מתחילה הרבה לפני התפקיד הרשמי – היא מתחילה מהאומץ לעמוד על עקרונות, להביט קדימה כשכולם מתייאשים, ולהשמיע קול ברור וצלול גם כשהוא אינו פופולרי.

להפוך מרירות למתיקות: אומנות המנהיגות בזמן משבר

שמה של מרים נקשר למרירות – הן במשמעות המילולית של השם והן במים המרים שנמצאו במדבר. אך מרים לימדה אותנו את היכולת להפוך מרירות למתיקות. המדרש מספר על "בארה של מרים" שליוותה את בני ישראל במדבר ונתנה להם מים מתוקים וחיים גם בתנאים הקשים ביותר.

בעולמנו, היכולת להפוך משברים להזדמנויות היא מיומנות קריטית. כמנהיגות וכיזמיות חברתיות, אנו נתקלות תדיר באתגרים שנראים "מרים". הלקח ממרים הוא שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת בהיעדר משברים, אלא ביכולת לראות מעבר להם, להפוך אותם למקור של חידוש וצמיחה.

האם שאלנו את עצמנו מהי "בארה של מרים" שלנו? מהו אותו משאב פנימי שבעזרתו אנו מצליחות להפוך מרירות למתיקות? מרים מלמדת אותנו שהיכולת להפיח תקווה, לחבר אנשים למטרה משותפת, ולראות מעבר לאופק הנוכחי היא החוזק האמיתי של מנהיגות.

תוף מרים: קולה של מנהיגות נשית

אחד הרגעים המכוננים בדמותה של מרים מגיע אחרי קריעת ים סוף. בעוד משה והגברים שרים את שירת הים, מרים לוקחת את התוף בידה ומובילה את הנשים בשירה ומחול משלהן: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות" (שמות טו, כ).

מהו אותו "תוף מרים" במנהיגות המודרנית? זהו הקול הייחודי – היכולת להוביל בדרך שמשלבת חזון והשראה עם חיבור אנושי עמוק. למרות העשייה והחקיקה הרבה, אנו ממשיכות להתמודד עם פערי ייצוג מגדריים, "תוף מרים" הוא התזכורת שלכל אחת מאיתנו יש קול ייחודי וחשוב להשמיע.

מעניין לראות שמרים לא הסתפקה בשירה אישית – היא הובילה קהילה שלמה של נשים ושל גברים, כשכולן מחזיקות תופים משלהן. זהו שיעור חשוב במנהיגות נשית מודרנית: ההבנה שהצלחה אמיתית אינה רק בהישגים האישיים, אלא ביכולת להעצים אחרות ואחרים, לפתח מנהיגֹות נוספות, ולחזק את הקהילה.

 המדרש מספר שהנשים במצרים הכינו את התופים מבעוד מועד, מתוך אמונה שלמה שתבוא הגאולה ויהיה מה לחגוג. זוהי תזכורת שמנהיגות אמיתית דורשת אופטימיות מעשית – לא רק לקוות לטוב, אלא לפעול באופן קונקרטי להשגתו, גם כשהמציאות הנוכחית מאתגרת. המפתח הוא לזהות את ה"תוף" הייחודי שלנו ולהשתמש בו ללא חשש.

 לקראת פסח, רבות מאיתנו מניחות "כוס מרים" לצד כוס אליהו על שולחן הסדר – תזכורת לתפקידה המכריע של מרים בסיפור יציאת מצרים ולמנהיגות הנשית לאורך הדורות. מנהג זה, שהתפתח בעשורים האחרונים, מסמל את החיבור בין מסורת לחידוש, בין מורשת למשימת דורנו.

בחג הפסח הקרוב, כשנשב לשולחן הסדר ונספר ביציאת מצרים, הבה נזכור את דמותה של מרים – האחות הגדולה שהפכה למנהיגה, הנביאה שראתה מעבר לאופק, האישה שידעה להפוך מרירות למתיקות, והמנהיגה שהעצימה.