אשה השראה: 80 שנים להנרייטה סולד - ולמה חשוב שנקדיש רגע לחשוב עליה

קול מן העבר השראה להווה

מאת ד״ר עליזה לביא

לזכרה: 80 שנה למותה של המנהיגה שהצילה אלפי ילדים ושינתה את פני הרפואה בישראל

אתמול בלילה הייתה לי עוד שיחה עם הנרייטה סאלד, אישה שאני כל כך מעריצה.

"הזיכרון חשוב," היא אמרה לי, "אבל הוא לא מספיק. אני לא רציתי רק לזכור – רציתי לפעול. לראות מצוקה ולמצוא לה פתרון. לא דיבורים – מעשים."

נזכרתי בכל הפעמים שפניתי אליה בלב ובמחשבות. על ההשראה שקיבלתי מהשיחות איתה סביב המאבק שלי על ייצוג נשים בפוליטיקה המקומית. אני לומדת ממנה, ונעזרת בה בקבלת החלטות עד היום.

מי הייתה הנרייטה סאלד?

נולדה ב-1860 בבולטימור, בכורה לארבע אחיות, גדלה בבית של תורה והגות, למדה ועבדה לצד אביה הרב. אחרי מותו, החליטה לפרוץ גבולות – ונרשמה לסמינר לרבנים כדי ללמוד תלמוד, צעד חסר תקדים לאישה בתקופתה. אהבה נכזבת טלטלה את חייה, אבל היא הפכה את הכאב למנוע שדחף אותה קדימה, אל עשייה משמעותית .

מהפכה רפואית

כשביקרה בארץ ישראל ב-1909 וראתה את העוני, המחלות והמחסור, לא הפנתה את מבטה – היא הקימה את ארגון הדסה, שהתחיל כקבוצת נשים קטנה וגדל לארגון ששינה את פני הרפואה בארץ. היא שלחה שתי אחיות לירושלים להילחם במחלת הגרענת, ייסדה את "טיפת חלב" הראשונה, ובנתה את ביה"ח הדסה שהפך למוסד רפואי מוביל. היא האמינה שרפואה מתקדמת תשרת את כל תושבי הארץ – יהודים וערבים כאחד. 

מצילת הילדים

בגיל 70, כשרבים כבר נחים, לקחה על עצמה את המשימה החשובה בחייה. כשעלה היטלר לשלטון, הקימה את עליית הנוער והצילה 15,000 ילדים יהודים מאירופה הבוערת. היא דאגה לכל פרט – מהסרטיפיקטים שאפשרו להם להגיע לארץ ישראל, דרך חינוכם, ועד לשילובם בקיבוצים ובמשפחות מאמצות. היא הכירה כל אחד מהם בשמו, ליוותה אותם, דאגה שיגיעו לבית חם.

היא עצמה לא נישאה ולא היו לה ילדים ביולוגיים, אבל אלפים קראו לה "אמא". מנהיגה שלא רק חלמה, אלא עשתה; לא רק ביקרה, אלא בנתה; לא רק דיברה, אלא הצילה.

היום, 80 שנה אחרי לכתה (13 בפברואר 1945), פועלה עדיין איתנו. בבתי החולים הדסה, בשיטות הטיפול המתקדמות, בפנימיות הנוער, ובערכים של עזרה הדדית וכבוד לכל אדם.

והיא שואלת אותי, ואותנו, שוב את אותה השאלה פשוטה ומאתגרת: "ומה את עושה?" בימים קשים אלה, השאלה הזו מהדהדת חזק מתמיד.