אישה להשראה: נעמי שמר | 20 שנים למותה

 מאת: ד״ר עליזה לביא

"מחר כל איש יבנה בשתי ידיו את מה שהוא חלם היום"

 נעמי שמר לא ראתה את עצמה כפוליטיקאית, אבל הייתה מנהיגה. מנהיגה אחרת. במילים, בצלילים, וביכולת הדירה שלה לתרגם זהות, כאב ותקווה לאומית לשיר פשוט שחודר ללב.

היא נולדה בקיבוץ כנרת, הילדה הראשונה "על הגבעה". ילדה יחפה עם פסנתר, אמא חזקה וחלום פנימי גדול. כבר מגיל צעיר ליוותה את חגי הקיבוץ במנגינותיה. את שיריה הראשונים כתבה לילדים, מתוך הבנה עמוקה שתרבות נבנית מהבסיס, מה גיל הרך.

 אבל היא לא נשארת רק במשחקי מילים לפעוטות. עם השנים המהפכה לשגרירה של רגש עברי, של שורשים, של מחויבות לארץ ולאנשים שחיים בה. היא הלכה עם האמת שלה, גם כשזה דרש אומץ ציבורי וגרר מחירים כבדים. היא שרה נגד מלחמות, וגם נגד ויתורים. היא נגעה בפצעים, אך תמיד מתוך אהבה.

 וכשכל המדינה בתוך הייתה חושך, היא נתנה מילים לאור:

 " אז תן שלווה ותן גם כוח לכל אלה שנאהב כל שנבקש לו יהי. ..."

 זה לא היה רק שיר זו הייתה מנהיגות רגשית. רוחנית. נשית. שבנתה גשרים בין עבר לעתיד, בין קודש לחול, בין שכול לתקווה. נעמי שמר בחרה לאהוב את הארץ הזו בלי ציניות. לכתוב לה, לכאוב אותה, לשיר אותה. ולעולם לא להפסיק לחלום עליה, גם בזמנים קשים.

 שמש, הביאו שמש אם שָמַי מעוננים עוצמת את עיני אבל השמש בפנים"...