חכ"ל ד"ר עליזה לביא
הרעיה הגב מיכל הרצוג
חברותי המייסדות, חברות ועדת ההיגוי, ראשות הועדות
וחברותי היקרות - שותפות למסע
קול קורא והלכת
מה גורם להיענות לצו פנימי או חיצוני? מהם הקשיים, הוויתורים? המחירים?
באולם רחב הידיים במשכן נשיאי ישראל התכנסו שותפות לדרך עם ידע, ניסיון, נשות עשיה וחזון שונות בעולמות התוכן, בתפישות העולם, באורח החיים ובכלל.. אך שותפות להבנה שאפשר. שיש דרך נוספת.
שצריך שיהיה אחרת. שאי אפשר להמשיך כך. שחייבות ללמוד לאחוז ידיים לפלס שבילים ולחזור ולהזכיר שאפשר.
החסות שלך רעיית הנשיא היא מתנה משמעותית. מהפגישה הראשונה האמנת בכוח של השונות בקבוצה להתאחד, למצא את המשותף למרות הכל.
קל זה לא – במסע הארוך והמפרך אליו יצאנו בעיצומו של כאוס חברתי מהקשים שידענו ללא מפת סימון שבילים ועם מעט מים הבנו מהר מאד שאיבדנו את יכולת ההקשבה. ששכחנו מה זה להקשיב. קודם כל חזרנו ללמוד להקשיב. נשמע פשוט וקל. מה מה מאתגר בלשבת ולהקשיב למישהו? זה הרי כה בסיסי והגיוני. בואו נהיה כנות עם עצמנו ממש להקשיב בלי שיפוטיות, ביקורתיות... זה ממש לא קל.
מבטינו נפגשו במקומות עמוקים בחיבור לעם ולארץ, באהבת העם, בזהות, בדאגה לעתיד ובאמונה בחיים בריבוי האור והטוב שעומדת לעד. כרתנו ברית ונוצרו חברויות אמת למרות השוני
קוֹל קָרָא והָלַכְתִי,הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.
המלחמה פרצה אל חיינו בעצמה. האובדן, ההרס והטלטלה הנוראה הביאה אותנו להתגייס מיד. כוחה של הקהילה בלט בעצמה בנתינה, בסיוע ובעזרה הרבה. יחד ביקרנו במסגרת חמ"ל המשפחות השכולות שהקמנו מיד ב- 600 משפחות, והיינו הראשונות להגיש עזרה בבתים רבים. וכך המשכנו במיזמים הרבים וביוזמות בצנעה, בענווה ובנתינה גדולה.
אבל השאלות הלא פתורות והכאוס החברתי שנדמה היה, כי כולנו נלמד בעקבותיו לתקן יחד, שנחקוק על ליבנו שיחד ננצח!!! זו מחויבות ולא ססמא - הייחול הזה נחלש.
אותו קול קדמוני שהוציא אותנו למסע בראשית הדרך מורה לנו להמשיך...
יש יגידו תמימות, יש יחייכו ויגידו אז מה בדיוק אתן עושות ויש שיבינו.
תמיד אני ממליצה לילדי ולסטודנטים שלי: כשאין לך תשובה לשאלה, שאין מענה בקרב ספרים או האנשים החכמים סביבך וחוסר ההבנה נכה בך.. צא למסע שלך..
יהיה מאתגר.. אבל תפגשו אנשים טובים שיסיעו לכם במסע.
במסע אנחנו נחשפות אל נשים רבות שהשכילו לשלב כלי מנהיגות נשיים ולהוביל בתוך כאוס כך בביקור בהדסה הר הצופים עם המנהלת ד"ר תמר אלרם וכך עם תמי סמט בעיר המעורבת לוד. וכן לומדות לחלץ תשובות מהעבר מנשים שהיו לפנינו והשאירו לנו ניסיון והבנות.
חנה סנש שציטטתי משירה היטיבה לנסח.
וזה אם תרצו הסיפור שלנו:
תקופת השנה בין פסח לשבועות עמוסה בימים עשירים וטעונים, ימי חגי ומועדי זכרון. על ציר הזמן הלאומי, ימי ניסן-אייר טעונים בזכרון ובהכרת הטוב על היש שאין צורך להכביר מילים על משמעות-היתר של חודשים אלו
בשנת תשפ"ד.
ההיסטוריה הרוויה בייסורים ובתלאות של העם היהודי מלמדת אותנו, כי בעתות מצוקה, כאשר השבר, הקושי והאימה הגיעו לשיאם, בלט בעוצמתו הקול הנשי-היהודי והדהד צליל של זיכרון ואמונה מפיחת תקווה. קול שהפיח יציבות נחושה ושקטה שלא נסוגה מפני איש, וחיזקה ברגעי משבר וחולשה גם ברמה האישית וגם בהמשך האחיזה בחזון העם ובמורשתו. וגם כאן, שנת תשפ"ד שבה ומדגישה –בצורה חסרת תקדים בתולדות המדינה – את מקומן של הנשים: התצפיתניות, הלוחמות, הרופאות, הפראמדיקיות, השוטרות. נשותיהם של אנשי המילואים והמפונים, אמותיהם של אנשי הסדיר והחללים את המנהיגות של טלי חדד חברתנו שחלצה לבדה פצועים ואת האמונה של רינת לוק והתבונה של נירה שפק חברותינו לפורום מנהיגות מחברות.
בליל הסדר שערכנו בכיכר החטופים || רגינה הוניגמן, יהודיה פולנייה ילידת 1918, מצאה את עצמה במחנה גברסדורף (Gabersdorf) שבעיר ליבץ' בצ'כוסלובקיה, לימים מחנה משנה של גרוס-רוזן. המחנה, שכל שוכניו היו נשים, הוקם בינואר 1941 היומן שניהלה רגינה במחנה מתאר את חיי היום-יום של הנשים, את ציון מועדי לוח השנה היהודי, את זכרון התפילות והתקווה וטקסטים ספוגי האירוניה שכתבו היא וחברותיה.
רשימותיה מלמדות על איתנות הרוח של אותן נשים צעירות ועל תרומתה של החברוּת ביניהן להתמודדות עם המצוקה והקשיים: " סוף-כל-סוף, מתקרב הרגע המיוחל. אנו הולכות לישון ומתוך העייפות נעצמות העיניים... אך אנחנו, החולמות על החופש, לא יכולות להירדם...קריאה יוצאת מהלב הכלוא ואנחות רבות טובעות בדמעות... חיוך הירח, רחש עצים – ומלבנו עולה שיר החופש. לא רפות ידינו כי מרד בליבנו. נזכה למחר טוב יותר בארץ ישראל.אמן!!!"
ממשיכות בדרך להרחיב הדרך להרחיב מעגלים, לפעול יחד הדרך היחידה היא של חיבורים. אין זמן להמתין להתעשתות ההנהגה הפוליטית הגברית בקואליציה ובאופוזיציה, הלכודה כולה בבועה משלה ומנותקת מרחשי הציבור. יש להגביר פעולה בשכבות רחבות בחברה בישראל, לנסות לאחות מחדש חיבורים שהתרופפו ונותקו ולבנות גשרים למרות הפערים.
הקוד החברתי, ועדת ההסכמות שמיד יוצגו בפניכן – פרי עמל רב לו שותפות נשים רבות -הן שתי יוזמות שיוכיחו שאפשר.
אם טרם הצטרפת לאחת הועדות – זה הזמן.
לחתימה על הקוד החברתי:
Comments