בהדלקת נרות החנוכה, ראוי שנזכור סיפור שכמעט נמחק מההיסטוריה היהודית - סיפורה של יהודית. גיבורה שהצילה את עמה, אך קולה הושתק במשך דורות. אני נחשפתי לסיפורה של יהודית כשראיינתי נשים קשישות שעלו לארץ מקהילות צפון אפריקה בעקבות ספרי תפילת נשים. למה את לא כותבת על חג הבנות שאלו אותי? מאז שלמדתי על החג וכתבתי עליו לראשונה בספרי מנהג נשים הבנתי כמה חכמה, כוח ואחריות טמונים בחג זה.
המסורת מספרת שיהודית, באומץ ובתחכום, הביסה את האויב והביאה לניצחון. אך סיפורה, כמו סיפורים רבים של גבורה נשית, נדחק לשוליים. אני מזהה דפוס מטריד שחוזר על עצמו לאורך - השתקת קולן של נשים ממשיכה להיות מציאות כואבת גם בימינו. כחברת כנסת שהובילה מאבק רב-שנים בתחום וחקיקה, אני עדה למחיר הכבד שמשלמות נשים שמעזות להשמיע את קולן.
האירועים הנוראיים של השבעה באוקטובר חשפו בעוצמה את המחיר הכבד של תרבות ההשתקה. בשבועות הראשונים, כשעדויות על פגיעות מיניות החלו להגיע, נתקלו הנשים בחומה של ספקנות והכחשה. הן נאלצו להיאבק לא רק בטראומה האישית, אלא גם במערכת שלמה שהתקשתה להכיל את האמת הבלתי נתפסת.
המורכבות שבמתן עדות על פגיעה מינית מועצמת כשהיא מתרחשת בהקשר לאומי. כמו יהודית בשעתה, שסיפורה הוצנע בשל אי-הנוחות החברתית מהאופן בו פעלה להצלת עמה, כך גם היום - החברה מתקשה להתמודד עם עדויות שחורגות מהנרטיב ה"נקי" של המלחמה.
אך המחיר של השתקה גבוה פי כמה. כשאנחנו משתיקות קולות של נשים, אנחנו לא רק פוגעים בקורבנות עצמן, אלא מאפשרים להמשך הפגיעה בנשים אחרות. השתיקה מייצרת מעגל אכזרי של פגיעה והשתקה.
כשנדליק נרות, עלינו להאיר גם את הפינות האפלות בחברה שלנו. להבטיח שקולן של נשים לא יושתק עוד. זו לא רק חובתנו המוסרית - זו הדרך היחידה להבטיח חברה בריאה וצודקת יותר.
מתוך דף המקורות באירוע:
הֵן בְּכָל ּדֹור תָקּום הַגִּבֹורה גֹואֵלת הָעָם
"עיד אל בנאת": בעקבות הסוד
וחג הבנות המסתורי שחל בחנוכה
חג הבנות – עיד אל בנאת ,ראש חודש טבת מצוין במהלך חג החנוכה. החג מעלה על
נס את העוצמה הנשית: הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות.
ביום זה מציינים את גבורתן וחוכמתן של נשים.
ראש חודש ראש חודש נחשב בכל עדות ישראל כיום מיוחד לנשים.
למה? הנשים היו זריזות ומעורבות בעשיית המשכן. הן תרמו זהב ותכשיטים שהיו יקרים לליבן,
רקמו ותפרו את הפרוכות ולא השתתפו עם הגברים בעשיית עגל הזהב.
יום בו שבו נהוג לשאת נשים מבנות ישראל :לאחר שעזרא עלה מבבל לירושלים, הוא גילה
שאנשים רבים נשאו נשים נכריות. עזרא זעק כנגד התופעה וקבע אסיפה שבה החליטו הוא והעם
לשוב לשאת רק נשים מבנות ישראל | עזרא י', ה– יב
המלכת אסתר :מקור חג הבנות הוא ביום שבו הובאה אסתר בפני המלך אחשוורוש והומלכה
תחת ושתי אסתר ב', טז. בזכות המלכתה הצליחה אסתר להציל את היהודים בממלכת פרס.
כאשר המן קיבל רשות מהמלך אחשוורוש להשמיד את היהודים, התבקשה אסתר על ידי מרדכי
לגשת אל המלך ולהתחנן להצלת היהודים. אסתר גילתה אומץ רב וסיכנה את עצמה למען בני
עמה כדי להפיל את המן. בזכות חוכמתה היא שכנעה את אחשוורוש לבטל את רוע הגזרה.
יהודית - חג הבנות: כשיהודית הצילה את העם - הסיפור שהוצנע מחג החנוכה
הולפורנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצאר, יצא למסע לארץ ישראל על מנת לכבוש אותה. הוא
הטיל מצור על העיר בתוליה שבה גרה יהודית, אלמנה עשירה ויפה. תושבי העיר חיפשו דרך לגבור
על הולפורנס ולמנוע ממנו להגיע לירושלים, אך לא הצליחו ואמרו נואש. יהודית לא התייאשה,
ובעזרת חכמתה ותעוזתה מצאה פתרון. היא כבשה את שר הצבא ביופייה, השקתה אותו בחלב
ערפה את ראשו והצילה את יהודה כולה.
ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים )הספרים החיצוניים נכתבו על ידי יהודים בתקופת בית
שני. הם לא התקבלו ככתבי קודש והשתמרו בתרגום השבעים(, אך מסורות הקשורות אליו
השתמרו בקהילות היהודיות בימי הביניים.
"ותאמר אליהם יהודית: שמעוני נא ראשי העם בבית-אל! לא נכון הדבר אשר דיברתם היום...
אתם אל תחקרו את מעשי כי לא אגיד לכם עד אשר יושלם הדבר אשר אעשה "
ספר יהודית )פרק י"ג(" :ותתפלל יהודית בלבה לאמור: ה' אלוהי ישראל, חזקני נא אך היום
הזה... ותיקח את החרב אשר לו מעל מראשותיו, ותאחז בשערות ראשו ותאמר: חזקני ה' אלוהי
ישראל היום הזה"
מדברי הרמ"א )אורח חיים תרע"ב(" :ויש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה
בחלב שהאכילה יהודית את האויב "
חנה בת מתתיהו :
כשעמדה מלכות יוון וגזרה גזירות על ישראל, נקבע כי כל אישה עברייה תיבעל על ידי ההגמון
בליל חתונתה. כשהגיע זמנה של חנה בת מתתיהו להינשא לאלעזר בן חשמונאי, היא סירבה לקבל
את רוע הגזירה. האישה האמיצה קרעה את בגדיה ודרשה מאחיה שלא יעמדו מנגד. בתחילה רצו
האחים לקום עליה להורגה, אך היא הצליחה להרגיע אותם ולשכנע אותם לצאת לפעולה נועזת
שתציל אותה ואת כלל הנשים היהודיות מידי ההגמון. בערמה, האחים של חנה פנו אל המלך. הם
דרשו שחנה לא תימסר להגמון אלא למלך עצמו בגלל מעמדה הרם. בליל חתונתה הגיעה חנה אל
המלך בליווי אחיה. הם התגנבו לחדרו של המלך והרגו אותו. כך החלה מלחמת המכבים ביוונים.
היוונים גזרו על היהודים שכל כלה הנישאת צריכה להיבעל בעילה הראשונה להגמון. גזירה זו
היתה בתוקף במשך שלש וחצי שנים, בהם נמנעו היהודים מלהינשא, ובהמשך נשאו נשים בהחבא
אירוע זה התחיל בי"ז באלול, והלחימה נמשכה עד סמוך ליום הכיפורים ,כאשר יוחנן כהן
גדול שמע בת קול מקודש הקדשים האומרת “נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא
לאנטוכיא) “נצחו פרחי הכהונה שהלכו להילחם בקרב ב אנטיוכיה .(י"ז באלול נקבע כחג במגילת
תענית“ :בשבעה עשר ביה נפקו רומאי מן ירושלם.“
גבינה ולביבות??? כאשר רצתה יהודית לעורר צמא בגרונו של הולופרנס, האכילה אותה
במאכלי גבינה ובלביבות. אותן לביבות היו מעין מאפה דמוי פנקייק )בדומה לזה שהכינה תמר
לאחיה אמנון בסיפור התנכ"י(. לאחר שערפה את ראשו של הולופרנס, ציוותה יהודית על ארוחת
חג חגיגית – אותה כינתה "משלוח מנות". היא הורתה להכניס למשלוחים לביבות, מאכלים
המכילים בצק ודבש, ובדומה למגילת אסתר ציוותה על שתיית יין כדי לעורר את שמחת החג.
מחברי התוספות, אשר הרחיבו את פירושיו של רש"י לתורה ולספרות התלמודית במהלך המאות
השתיים- עשרה עד הארבע- עשרה, חיברו לראשונה את הסופגנין עם חנוכה. לאורך המאות הלך
והתהדק הקשר בין הבצק הסופגנין וחג החנוכה כך שבמאה הארבע -עשרה כבר ברור לכל הקישור.
וכך כותב הרב קל ונימוס ב"אבן בוחן:"
"ובחודש התשיעי בכסלו/
קול המון שלו לכבוד מתתיה בן יוחנן לא לגנאי/
ולכבוד כן חשמונאי/ ואספו הנשים החשובות/
בקיאות לעשות הבריה וללבב הלביבות/
ומראיהן טוב ייני ורגמני כמראה הקשת/
יאפו את הבצק מינים יעשו מטעמים מהעיסה/
רובץ קדרה וכן דייסא/ ועל הכל יקחו סלת חיטין/
/ויעשו ממנו הסופגנין והאסקריטין/
והשתיה כדת בשמחות וגיל על כל כוס וכוסו "
בחנוכה השנה עלינו להאיר גם את הפינות האפלות בחברה שלנו.
חג חנוכה שמח
Comments