בשירותי הצבאי הייתי קצינת ת״ש חיילית של חיל רפואה במקרפר, מפקדת החיל.
בשבת השחורה כשהתחילו לזלוג הידיעות בתקשורת דיברו על 60 נרצחים אבל חברים מהחזית סיפרו על אסון בסדר גודל שלא ידענו, מאות נרצחים כבר בשבת בצהרים הבנתי שהמערכות השונות לא יכולות לאסון כזה. שוחחתי עם חברתי והשותפה שלי למסע ד״ר עליזה לביא ויחד פתחנו את
צו 7 חמ״ל למשפחות השכולות - כלל המשפחות: חיילים, אזרחים, שוטרים.
את הקריאה שלי שמעו חברות טובות גילי סיוון כהן ואחיה יוסי, שרה רוזנפלד, רוניה רובינשטיין ועוד.
בראשון בבוקר ה-8.10 פרטי החמ״ל עם הנייד האישי שלי פורסמו בכל המדיות והגיעו מאות פניות ממתנדבות וממשפחות. דרך מסך הדמעות פגשנו רגעים של חסד בנינו מערך, חמ״ל
יצרנו מסמך למתנדבת, אפשר להראות אותו על המסך.
צו 7 - חמ״ל משפחות שכולות
רוניה רובינשטיין ניסחה עם צוות החמל כמה מילים ודגשים בניסיון לנווט את האיך?
איך נכנסים לבית של משפחה שכולה שלא מכירים?
מניסיון העבר אני יודעת, שהביקורים האלו, דווקא מאנשים שהם לא מהמעגל הקרוב שמכיר את המשפחה, הם בעלי משמעות רבה. הם מעלים את תחושת האכפתיות והערבות ההדדית, הם נותנים תחושה שיש תמיכה לאומית רחבה. בהרבה מקרים המשפחות מרגישות נוח יותר לקבל תמיכה בין אם טכנית ובין אם נפשית דווקא מאנשים שהם לא חלק מהיומיום שלהם.
ויש משפחות שהפוך, שבשלבים הראשונים פחות מרגישות צורך, והמעורבות של אנשים מבחוץ מסמלת אצלם את השינוי שחל במצבם ומעורר כאב,
במקרים כאלו מומלץ לקצר את הביקור ולבדוק אם מתאים
להגיע לאחר השבעה כשמעגלי החברים הקרובים כבר לא ממלאים את הבית.
המתנדבות שלנו הן זן נדיר, ואני מעריכה מאוד את ההשתתפות והנכונות להיכנס למשפחה ברגעים הכי כואבים שלה.
לפני שאת מגיעה למשפחה כדאי לנסות לאסוף מידע: לאיזו משפחה אתם נכנסים,
מי היו קרובי המשפחה שנהרגו, בני כמה הם, מה עשו וכו'...
אם מתאפשר עדיף להגיע לביקור שבעה עם עוד חבר או חברה, ולא לבד.
חשוב להגיע לשבעה, קשובות ורגישות, בתודעה של שליחות וענווה. אנחנו
רוצות לנסות להקל מעט מעט על הכאב הנורא והבדידות של האבלים. המשפחה
השכולה נמצאת במצב מאוד רגיש, והשתתפות אמיתית בפתיחת הלב, היא
התמיכה העיקרית שאנחנו יכולות להציע כעת.
הציגי את עצמך, רק בשם ומאיפה את. אפשר לומר משפט כמו "אני לא מכירה
אתכם, אבל הלב שלי אתכם, ויש עוד רבים כמוני..." יש משפחות שהמחווה הזו
והחיבור הזה, מאוד משמעותי עבורן, אבל קחו בחשבון שיש גם משפחות מאוד
כאובות שלא מעוניינות בביקור הזה, ובנוסף צריך להתחשב גם באווירה הציבורית,
שלצערנו שוררת בארץ
אפשרויות לשיחה:
להתעניין בעדינות וברגישות ברגשות בני המשפחה
לבקש שיספרו על החלל
אפשר לשאול כיצד נודע להם, ומה קרה, אך להיזהר לא להעמיס
להתעניין בבני המשפחה
להשתתף בכאב. אין צורך לומר מילים כמו שיהיה טוב או תהיו חזקים. בשלב
הזה אנשים זקוקים רק להבנה למקום הקשה שבו הם נמצאים.
כמו שאמרנו המטרה העיקרית שלנו היא לתמוך ולנחם, ואנחנו לא יכולות להבטיח ולסייע מעבר לזה.
אם את מזהה צורך מיוחד, כדאי לרשום את זה בדו"ח הביקור, והלוואי שנוכל להושיט עזרה
ולהשתמש בחוכמת הקבוצה ובקשרים שלה כדי להעניק ידע או סיוע, בהמשך.
אפשר לשמוע עלהצרכים מבני משפחה שאינם אבלים לפי היהדות או מהמשפחה עצמה, אבל ממש להיזהר שלא לייצר ציפיות ואכזבות, חלילה.
כדאי לאתר אנשי קשר משמעותייםקרובי משפחה מהמעגל השני, שכנים, חברים טובים, רכזי
קהילה וכד׳ על מנת שיוכלו להוות מתווכים לכל צורך שיעלה בהמשך. יש להפקיד אצלם את
המכתב למשפחות ולרשום את שמם ומספר הטלפון להמשך הקשר.
מה הלאה?
לפני הכל תודה תודה תודה למאות מתנדבות ומתנדבים
ו.. ואנחנו ממשיכות את התמיכה בעורף, במלחמה הזו כולנו עורף. אלפי אזרחיות ואזרחים פונו מבתיהם, רבים קיבלו צו 8, כולנו כואבים. אני כבעלים של משרד פרסום חווה קושי אמיתי לנהל שגרה עסקית. יש כל כך הרבה חזיתות במלחמה.
Comments